אתם לא מחשבותיכם

רבים מאיתנו חיים באמונה שהמחשבות שלנו הם מי שאנחנו.

חשיבה זה דבר כה מוכר לנו, עד כדי כך שאנחנו לא יכולים לדמיין מי או מה נהיה לולא המחשבות.

כמובן שאנו צריכים מחשבות בכדי לנווט את חיינו.

מחשבות עוזרות לנו ללמוד מהחוויות שלנו ובתקווה לבצע החלטות נבונות יותר בהמשך.

חשיבה על העתיד מאפשרת לנו לתכנן את החיים שאנו רוצים לחיות.

בתור בני אנוש, היכולת שלנו לחשוב ביצירתיות איפשרה לנו לשפר את איכות חיינו

(מוזמנים לעיין בספר ״קיצור תולדות האנושות״ - יובל נח הררי להעמקה בנושא)

אך מה קורה ברגעים בהם נדמה שמחשבותינו פועלות נגדינו?

מה קורה שאותן המחשבות חוזרות ונשנות במוחינו, וגורמות לנו להרגיש חסרי כוח מולן?

מה אנו עושים כאשר אותן המחשבות אומרות לנו שאנחנו לא ראויים,

לא אהובים, נועדנו להיכשל, או שאפילו העולם יהיה מקום טוב יותר בלעדינו?

---

צדדים אפלים

אני נאבקתי רבות בחיי עם המחשבות שלי. אני המבקר הגרוע ביותר של עצמי, היו בי אמונות שאני לא טוב מספיק, לא חכם מספיק, ולא מעניין מספיק בשביל העולם סביבי.

מחשבות אלו לא רצו לעזוב אותי במנוחה.

עשיתי את מה שיכולתי בשביל לבקש הקלה זמנית דרך הסחות דעת (סמים, אלכוהול, שוטטות חסרת מעש במדיה החברתית) אך הן היו חוזרות בצורה אגרסיבית יותר.

בזמנים מסוימים מחשבותיי היו אפלות ומטרידות,

כיוון שהאמנתי שאני מחשבותיי,

סבלתי מהתקפי חרדה.

---

המתבונן

אני זוכר את הפעם הראשונה שניסיתי לתרגל מדיטציה.

זה היה באיזה אירוע בתל אביב שנפתח במדיטציה. זה היה די מעניין בעיניי.

לרגע התבוננתי במה שמרגיש ומתרחש לי בגוף,

המוח התחיל להתרוקן,

ושם התחלתי להיפתח לעולם היוגה והמדיטציה.

אך התהליך איננו קל.

היו הרבה מדיטציות בהם לא הבנתי את הרעיון של ישיבה בחוסר מעשה,

שלפעמים מציפה בי מחשבות לא נעימות ורגשות שליליים.

עלה בי קול שרצה להבין האם משהו בי לא בסדר? מה אני מפספס פה?

כאשר נתקלתי לראשונה בספרו המדהים של אנקרט טולה - ״כוחו של הרגע הזה״ חוויתי והבנתי יותר את היכולת לקחת צעד אחורה ממחשבותיי ולהתבונן בהם. הנה תרגיל מהספר שעדיין חקוק בתודעתי:

״בואו נבצע ניסוי. עצמו את עיניכם ואמרו בלב: ״מעניין מה הולכת להיות המחשבה הבאה שלי.״ ואז תנסו להישאר ערניים ולחכות למחשבה הבאה. כמו חתול שמתבונן במערתו של העכבר. איזו מחשבה הולכת לצאת ממערתו של העכבר? נסו את זה עכשיו.״

באותה ההמתנה לבואה של המחשבה הבאה, נחשף לו פער שנפתח בתודעתי. בתוך הפער הזה לא היו מחשבות אך עדיין היה משהו חי שהרגיש כמוני. זה היה שליו, מרגיע וברור. על ידי ביצוע של התרגולים בספר, המשכתי לגשת למרחב ללא מחשבות.

במרוצת הזמן, גיליתי שאני יכול לגשת לשם בקלות יותר, מבלי לנסות לעשות משהו במיוחד.

מה שתפס אותי מאוד בספר, היה ה״מתבונן״ - החלק בנו שיושב מעבר למחשבות,

ויכול להתבונן בהם ולדעת שהוא איננו המחשבות.

בשבילי זה היה רגע מכונן בחיי שבו הבנתי שאני יותר מאשר המוח החושב שלי והאמונות שנלוות לו.

---

כוח הבחירה

כאשר העמקתי את התרגול ביוגה, גיליתי שהקונספט של המתבונן (Sakshi) הינו אידיאל מרכזי

ביוגה.

המתבונן מאפשר לנו לשים לב לא רק למחשבות אך גם לתחושות הפיזיות והרגשות.

ממקום זה מחשבות, תחושות ורגשות באות והולכות בזמן שהמתבונן תמיד נשאר, ללא שינוי. אנלוגיה שהמורה שלי בהודו אהב להשתמש בה לתאר זאת היא שמיים בהירים (המתבונן) עם עננים שעוברים מדי פעם (מחשבות, תחושות ורגשות).

ישנן דרכים רבות בהן יוגה עוזרות לנו לגשת ליכולת ההתבוננות.

בין אם אנחנו מתרגלים מדיטציה או תרגול פיזי של אסאנות, מיקוד תשומת הלב שלנו בדבר אחד, למשל הנשימה, הופכת אותנו מודעים יותר לרגע בו אנחנו נסחפים עם ענני המחשבות.

ככל שנתרגל זאת יותר על המזרן, כך ההתבוננות תהפוך לטבעית יותר בשגרתינו היומיומית.

המעשה הזה של התבוננות במחשבותינו עוזר לנו גם לשנות את ההתנהגות שלנו.

לדוגמא החלטתי שאינני רוצה לעשן ג׳וינט, ובמקום ללכת עם הקול שאומר ״זה סופו של היום הארוך הזה, ומגיע לך״, אני יכול להתבונן במחשבה הזאת ולהבין שהיא לא משרתת אותי.

יש לי חלל לשקול את ההחלטה שלי - האם אני באמת רוצה לעשן הלילה או לבצע החלטה אחרת?

המתבונן מעניק לנו את מתנת החלל - מרווח שבו יכולת ההחלטה נהיית אפשרית.

חשוב מאוד לזכור שאנחנו לא מנסים להדחיק שום מחשבה, אלא ללמוד לא להגיב להם בצורה שלא מיטיבה איתנו.

בלקיחת צעד אחורה ממחשבותינו, אנו משתחררים ממגבלותיו של המוח החושב - האמונה שאנו לכודים, נפרדים ולבד.

אנו מוצאים שער לטבענו האמיתי, שמלא בשלווה ובחופש.

---

הפיכת התאוריה לפרקטיקה.

הנה כמה רעיונות שיעזרו לנו לגשת למתבונן:

1. לשים את תשומת לבנו בנשימה שהיא זורמת פנימה והחוצה דרך הנחירים שלנו. להרגיש את התחושה והחום של כל נשימה. כאשר מחשבה צצה, נשים לב ונחזור להרגשתנו של הנשימה.

2. נתרגל כתיבה חופשית. אני אוהב לפתוח את הבוקר עם כתיבה של חמש דברים שאני מודה עליהם ומיד לאחר מכן לכתוב את כל אשר על ליבי, ללא סינון, גם אם זה מרגיש סתמי. ננסה לכתוב לפחות דף שלם (A4), מבלי לנתח או לשפוט את מה שיוצא לנו על הדף.

3. נתרגל התבוננות בתחושות הגוף, גם בעת תרגול היוגה, נשים לב כיצד כל שריר ושריר בגופינו מרגיש, וכל פעם שמחשבה עולה, נחזור חזרה לתחושות שבגופנו.

שריר תשומת הלב, הקשיבות, דורש תרגול ולא תמיד זה בא בקלות.

תאפשרו לעצמכם להעמיק ביכולת הזאת, ותגלו הקלה ובהירות בהמשך הדרך.

רוצים לתרגל יוגה?

מחפשים איפה?

תתקשרו אליי 0544706682 או תשאירו הודעה